על חשבון הברון המרושש 

על חשבון הברון המרושש

מאת : גד שפר*

לאנשי העסקים לא צריך לספר שהמשבר הכלכלי כבר כאן. רבים מהם נערכים למציאות החדשה, מקצצים הוצאות, ולא פעם נאלצים גם לפטר עובדים. אלא שבנקודה זו הם מגלים שהמשבר הכה בהם פעם נוספת: לעובדים המפוטרים צריך לשלם פיצויי פיטורים. כספים אלה, שנצברו לצורך פיצויי פיטורים, צבורים בקרנות ובתוכניות שנשחקו בעשרות אחוזים. לא פעם אין בכספים בהיקפם הנוכחי לשלם את מלוא הפיצויים המגיעים לעובד - ועל המעסיק מוטלת החובה לממן את ההפרש מכיסו.

המעסיקים, למעשה,  נקלעים למצב בלתי נסבל. פיטורים הם אירוע טראומטי לא רק למפוטר אלא גם לארגון ולעומדים בראשו. קשה לפגוע כה קשה בעובדים שהיו חלק בלתי נפרד מהארגון, קשה לוותר על הידע והניסיון שצברו בשנים של עבודה והשקעה. לא מרצון עושים צעד קשה זה, אלא מכורח, כדי לאפשר לעסק לצלוח את התקופה הקשה.

והנה, לאחר שאתה, כמעסיק, עשית את הצעד החמור, בעודך מנסה להתמודד עם קשיי המשבר בכוחות מצומצמים ולשרוד, מתברר לך שהעסק שאתה מנסה להציל צריך לספוג הוצאות כבדות נוספות בהשלמת פיצויי הפיטורים.

פניות המגיעות אלינו, ללשכת המסחר והתעשיה חיפה והצפון, מעוררות דאגות שמא, בין הפטיש והסדן הללו, יהיו עסקים שלא ישרדו: אם ישאירו בעסק את כל העובדים לא יעמדו בהוצאות השכר, אם לא ישלמו הרי הם עוברים על החוק, ואם יפטרו את העובדים - לא יעמדו בהוצאות השלמת כספי הפיצויים.

ונבהיר: ברירת המחדל בהסדרי הביטוח הפנסיוני הינה כי הצבירה בקופות באה רק על חשבון הפיצויים: תשלומים שנצברו בקופות האישיות לפיצויים  נזקפים על חשבון הפיצויים המגיעים לעובד. לאמור: בסיום העבודה (בנסיבות מזכות), ישוחררו הקופות האישיות לידי העובד והמעסיק יוסיף את ההפרש בין חבות הפיצויים על פי חוק פיצוי פיטורים, לבין הצבירה בקופה האישית לפיצויים. גם חלופות שעלו במשך השנים, כמו, למשל, הסכמת העובד והמעסיק, סמוך לתחילת העסקת העובד, לחתום על קבלת סעיף 14 לחוק, (סעיף המאפשר הכרה בתשלומי המעסיק להסדר הביטוח הפנסיוני, כתשלומים הממלאים את מקום פיצוי פיטורים, ופוטר בדרך זו את המעסיק מתשלומים נוספים לפיצויים), אינן מתאימות לרוב המעסיקים, שרובם לא חתמו עם עובדיהם על סעיף זה.

גם לגבי עסקים שאינם בסכנת קריסה, המצב הוא שעליהם לשלם פיצויי פיטורים בסכומים שהיקפם גדול בהרבה מהסכומים שהיו נדרשים לשלם אילו כספי הפיצויים לא היו מופקדים מראש בקופות לפיצויים, שנשחקו במקום להעלות תשואה. דווקא אותם מעסיקים, שניסו להבטיח את כספי הפיצויים עבור עובדיהם, נתקלים עתה בשוקת שבורה.

את הקיפוח הזה, העלול להביא למפולת, חייבים לעצור. על משרד האוצר לאתר מייד מנגנונים לפתרון הבעיה. לשנות את החקיקה בדרך שתבטיח ותערוב, לפחות לעתיד, את ערך הכספים המופקדים לצורך פיצויי פיטורים, כך שמעסיק לא יצטרך לממן אותם פעמיים. יש מקום לדאוג לרשת ביטחון לא רק לעובדים אלא גם לעסקים בקשיים. להקטין את הוצאות המעסיקים שנפגעו בדרך זו, על ידי הקטנת התשלומים שהם חייבים בהם, כמו מס הכנסה או ביטוח לאומי, כדי לאזן את הקיפוח - אלה רק דוגמאות לדרכים בהן יכולה המדינה לדאוג כי לעובדים הנותרים בעסק לאחר הפיטורים, ימשיך להיות מקום עבודה.

די למצב בו מתייחסים למעסיקים כאל פרה חולבת. לפרה הזו אוזל העשב, חלבה יבש  ועגליה עלולים לגווע.

*הכותב מכהן כנשיא לשכת המסחר והתעשיה חיפה והצפון ויו"ר איגוד המשתמשים בהובלה ימית.